האם ניתן לבטל פסק דין סופי המורה על הריסת מבנה בלתי חוקי, לאור שינוי בתוכנית המתאר, שמאפשר מתן היתר למבנה והכשרתו?
המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה אזרחית בבית משפט שלום (ת.א. 4315/76 – יכונה:"העניין הראשון"), בטענה שהקים על החלקה הגובלת עם ביתם מבנה בן שלוש קומות, תוך חריגה מקווי בניין וממספר הקומות המותר בתוכנית בניין ערים החלה על המקום (התוכנית מתירה שתי קומות בלבד), ותוך גרימת נזק. כן טענו שהיתר הבניה שניתן למבקש היה בלתי חוקי.
בית משפט השלום קיבל את טענות המשיבים, קבע שהיתר הבניה לא היה חוקי וכי הקמת המבנה גרמה למשיבים נזק. כן הורה בית משפט השלום למבקש להרוס את הקומה השלישית, וחלקים נוספים של המבנה הפונים לעבר בית המשיבים.
הערעור על פסק הדין נדחה, וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, ופסק הדין הראשון נעשה למעשה סופי.
אולם המבקש לא שקט על שמריו ופעל בהצלחה לשינוי תוכנית בניין ערים, אשר נכנסה לתוקף בתוך זמן קצר יחסית – כשנתיים לאחר שפסק הדין הפך סופי. כמו כן קיבל המבקש היתר למבנה (לגליזציה).
למעשה, מה שהחל בבנייה לא חוקית ובניגוד לצווים ולפסקי דין, נמשך בקבלת היתר חדש במועד מאוחר יותר ובאופן בלתי תלוי, בזכות שינוי התוכנית על ידי הרשות המקומית.
המבקש הגיש תביעה לבית משפט שלום (ת.א. 21047/81, יכונה:"העניין השני") וביקש לקבוע כי פסק הדין בעניין הראשון – מבוטל, וכן מבוטלים צווי ההריסה שהוצאו כנגדו. התביעה השניה נדחתה, גם הערעור נדחה, והמבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער על פסק הדין השני (רעא 62/83).
המבקש טען, כי פסק הדין הראשון מבוסס כולו על הפרת חובה שבחוק. עתה, משניתן למבקש היתר כחוק והוכשרה בדיעבד הבנייה הבלתי חוקית – נשמט היסוד שעליה הושתת פסק הדין הראשון, ואין הצדקה להותיר את צו ההריסה על כנו.
בית המשפט קבע כי במקרה הזה לא מדובר בעילה של הפרת חובה חקוקה בלבד, אלא שבנוסף לעילה זו, מדובר גם על עילת מטרד היחיד.
בניגוד להפרת עילת חובה חקוקה, שעשויה במקרים מסויימים להתיישן או להתבטל בעקבות שינוי תוכנית, השגת היתר בנייה חדש וכו', עילת מטרד ליחיד אינה כפופה או תלויה בשינויים אלו ולכן היא נותרת בעינה ללא קשר להתפתחויות חדשות שקשורות לתוכנית בניין הערים או לסמכויות של הרשות המקומית.
במקרה שבו נגרם מטרד ליחיד על ידי בנייה בלתי חוקית, או שימוש במבנה בלתי חוקי, מספיק להראות שהדבר גורם אי נוחות, על מנת להוציא נגדו צו הריסה או צו מניעה.
אולם ניתן להוציא צו הריסה גם במקרה בו מדובר בבנייה חוקית, אלא אז לא די בהוכחת אי נוחות, אלא נדרש להוכיח שהמבנה גורם לפגיעה בלתי סבירה שמגיעה לכדי מטרד כהגדרתו כחוק.
סוגייה נוספת שעלתה היתה, האם לנוכח חוקיותו בדיעבד של המבנה ראוי להמנע ממתן סעד של הריסה בפועל ולהחליף אותו בסעד של פיצוי כספי?
זהו נושא הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין, בהתאם לנסיבות הספציפיות. במקרה שלפנינו המבקש עצמו לא ביקש סעד חילופי של פיצויים, אלא רק ביטול פסק הדין הראשון וצו ההריסה שניתן במסגרתו.
לסיום, בקשת רשות הערעור השניה של המבקש נדחתה גם היא על ידי בית המשפט העליון ברוב קולות, וצו ההריסה נותר על כנו חרף הכשרת הבנייה.
רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נגד רחל גונן, פד"י לח(1) 281.
פסק הדין בבית משפט שלום ניתן בתאריך 30.1.1979 והערעור עליו (ע"א 136/79) נדחה, בנוסף לבקשת רשות ערעור (הראשונה) שנדחתה אף היא.תוכנית בניין ערים החדשה קיבלה תוקף ביום 11.9.81.
הערה: מדובר בפסק דין "וותיק" למדי, אולם חשיבותו רבה גם היום, לאור הסוגיות הנדונות בו, ולפיכך מצאנו לנכון לדון בו.
